איה קרמרמן על המכות הקטנות של כולנו. לאו דווקא עשר
מכת הדרך-התארכה-ב-15-דקות-אבל-חסכנו-לך-שלוש, זה לא צ'ופר ולא נחמה. ומכת בדיוק-מצלצל-הטלפון-ולכן-המסך-של-הווייז-נעלם-ופספסתי-את-הפנייה
מכת הדרך-התארכה-ב-15-דקות-אבל-חסכנו-לך-שלוש, זה לא צ'ופר ולא נחמה. ומכת בדיוק-מצלצל-הטלפון-ולכן-המסך-של-הווייז-נעלם-ופספסתי-את-הפנייה
המראיינת לא הבינה למה אני שולחת עם הילדים לגן ליקר אלכוהולי של אתרוגים. הייתי צריכה להסביר שאת מצוות משלוח מנות מקיימים בבוקר הפורים. בלבלתי אותה. איפה בדיוק מחלקים משלוחי מנות אם לא בגן?!
כשבונים סל מזון שמוגדר כבריא יש לשאוף לאידיאל הבריאות, ולא להכניס לסל מוצר כי אותו אנחנו מסבסדים. לומר שמומלץ לצרוך שלושה או ארבעה ירקות זו בדיחה גרועה
אז במה אנחנו, הנשים, טובות? בלהראות שהכל בסדר, בלחשבן – וגם בלהתרצות, בלראות דקויות, ובעוד כמה דברים חשובים יותר או פחות
לישון בבית זה פסה. בעל תשובה מגלה שעומדות בפניו מספר אופציות, כולן נראות לו הזויות ואיומות, ובכולן לא כלולה נוחות המיטה והכרית שלו
הוחלט שהינוקא בן ה-17 יפדה את התינוק בן ה-15. ואיפה בשם השם אני מוצאת קערת כסף מספיק גדולה שתכיל את ה-1.85 מטר של המתבגר החביב שלי? בסך הכול נשמע הגיוני
האמת, מעל הרצון לראות אותך יש פחד. פחד לפגוש אדם כל כך קרוב, שהלב אוהב במלוא המרץ, ובכלל לא מכירים. איך מחבקים אדם כזה? איך מדברים איתו?
כל פעם אני בטוחה שעשיתי עבודה עם עצמי, ניתוח להוצאת קוצים, וכל פעם זה מפתיע אותי מחדש שנשארה חתיכה בפנים
הלוואי שהייתי מצליחה למצוא נקודות טובות במי שצורב אחרים בסתר מקלדת, בשם חופש הביטוי והדעות. הלוואי. אבל כרגע, כל מה שבא לי זה לשכוח את מה שהם כתבו
אם כשהוא הולך, המורה מתנער ומזלזל בצער של הילד, הילד מבין שהוא לבד, ובפעם הבאה הוא יטפל בזה בעצמו, בחוסר בשלות מחשבתית ובחוסר שיקול דעת בוגר
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה